שימור הבניינים ההיסטוריים בישראל: טרנד חדש… | Buy Property In Israel

שימור הבניינים ההיסטוריים בישראל: טרנד חדש ישן בנדל"ן ישראלי

Katamon PC2800301

ישראל, למרות שהיא מדינה מודרנית, היא ארץ עתיקה. ישנם אתרים קדומים רבים שחוזרים אלפי שנים אחורה. ישנן גם ערים עתיקות רבות כמו ירושלים, עכו, יפו, טבריה, באר שבע וצפת. בנוסף לכך, שיבת היהודים למולדתם עוררה בניית עיירות וערים רבות. עיירות וערים אלו היו אבני היסוד של המדינה היהודית המתהווה לבוא. שימור מבנים היסטוריים כולל אפוא שיקום ערים עתיקות והתאמתן לחיים המודרניים ושימור מבנים היסטוריים בערים מודרניות. במאמר זה אשתדל לגעת בשימור בערים המודרניות בכלל ובפרט בתל אביב-יפו.

תל אביב-יפו היא עיר עתיקה וגם מודרנית. מקורותיה של העיר המודרנית תל אביב מתחילים בעיר העתיקה יפו. למרות שתל אביב כעיר היא בת כ-104 שנים בלבד, העיר יפו נהנית מלמעלה מ-2000 שנות היסטוריה. יפו הוזכרה בתנ"ך כאשר שלמה המלך הציף עצים מלבנון על רפסודות לנמל יפו, ​​ולקח אותם משם לירושלים לבניית בית המקדש הראשון. יונה הנביא ברח ליפו ושם עלה על ספינה לתרשיש. מאז העיר נכבשה פעמים רבות. רק ב-215 השנים האחרונות היא עברה מהעות'מאנים למצרים, חזרה לעות'מאנים, לצרפתים ושוב חזרה לעות'מאנים. לאחר מלחמת העולם הראשונה שלטו בה הבריטים עד שלבסוף בשנת 1948 עברה לשלטון ישראלי.

במחצית השנייה של המאה ה- 19 החלו כמה קבוצות לבנות מבנים מחוץ לחומות העיר העתיקה. בשנת 1866 נוסדה המושבה האמריקאית על ידי קבוצה של נוצרים פרוטסטנטים ממיין, ארה"ב. התיישבותם לא הצליחה והם מכרו את אדמותיהם לקבוצת מתיישבים גרמנים מוויטנברג שהיו גם הם נוצרים פרוטסטנטים. הם ייסדו את היישוב שלהם ב-1868 על ידי שימוש בכמה מבתי העץ הטרומיים שיובאו על ידי האמריקאים ועל ידי בניית מבנים נוספים משלהם. בשנת 1871 הוקמה מושבה גרמנית נוספת, שרונה, על אדמות שניתן לאתר היום ליד מגדלי עזריאלי.

משראו את הצלחת המושבות הגרמניות, החלו יהודים לתכנן את היישובים היהודיים הראשונים מחוץ לחומות העיר העתיקה של יפו. בשנת 1887 הקימה קבוצת מתיישבים יהודים את שכונת נווה צדק על אדמות שהיו בבעלותם וקנויה מאהרן שלוש. באותה שנה קיבלה קבוצת משקיעים בראשות יעקב נבון אישור להקים קו רכבת מיפו לירושלים. הקו נבנה על ידי חברה צרפתית וב-26 בספטמבר 1892 עשתה הרכבת את נסיעת הבכורה לירושלים. עד מהרה החלו להופיע שכונות יהודיות נוספות כמו נווה שלום, שנבנה על ידי איש העסקים היהודי העשיר, זרח ברנט, מחנה יוסף ושבזי.

בתחילת המאה ה- 20, התאגדה קבוצה נוספת של יהודים מיפו וב-1909 החלה לבנות את מה שעתידה להפוך לשכונה הראשונה של תל אביב, אחוזת בית. מעניין לציין שמקימי השכונה ראו בה פרבר של יפו. הם חוקקו כללים נוקשים לתכנון השכונה. כל בית היה אמור להיות בגובה של לא יותר משתי קומות והייתה אמורה להיות גינה מלפנים ומאחור עם כמות מסוימת של עצים בכל אחת. הכלל החשוב ביותר היה איסור ניהול עסקים בבתים ללא אישור ספציפי מוועדת אחוזת בית. עד מהרה החלו להופיע שכונות נוספות, כשהבולטת שבהן היא נחלת בנימין. עם זאת, מלחמת העולם הראשונה קטעה זמנית את כל התוכניות להתפשטות העירונית של העיר, שכן הטורקים גירשו באכזריות את כל היהודים מתל אביב ויפו. אלה שלא החזיקו באזרחות עות'מאנית הוגלו ואלו שהחזיקו באזרחות עות'מאנית נשלחו צפונה למשך המלחמה. היהודים חזרו לתל אביב לאחר כיבוש פלסטין על ידי הצבא הבריטי. בתקופת המנדט הבריטי התרחבה תל אביב בדילוגים. בשנת 1934 הוכרזה תל אביב כעיר ובשנת 1949 אוחדו עיריות תל אביב ויפו לעיר אחת בשם "תל אביב-יפו".

במהלך תקופה זו נבנו מבנים היסטוריים חשובים רבים. באחוזת בית, ביתו של מאיר דיזנגוף, מהמייסדים וראש עיריית תל אביב הראשון, נתרם לציבור לאחר מותו. מהבית הזה הוכרזה ישראל כמדינה. היום זה מוזיאון. קולנוע עדן, מבתי הקולנוע הראשונים בישראל נבנה בשולי אחוזת בית. אחד המבנים המרשימים שנבנו באחוזת בית בפינת הרחובות הרצל ואחד העם היה הגימנסיה הרצליה. למבנה היפה הזה היה תפקיד חשוב בחייהם של תושבי תל אביב שכן היה אחד מבתי הספר התיכוניים הראשונים ומקום מפגשים ואירועים ציבוריים. אל הבניין הזה הובאו גופותיהם של יהודים שנטבחו בפרעות הערבים של 1921 ומשם נשלחו לקבורה. בשנת 1926 עלה לארץ המשורר העברי הידוע חיים נחמן ביאליק ובנה את ביתו היפה והמרשים בתל אביב. ב-1928 נבנה בית הכנסת הגדול ברחוב אלנבי. בשנת 1930 נפתח תיאטרון מוגרבי לעסקים ובשנת 1936 הוקם נמל תל אביב.

בשנות ה-30 הגיעו יהודים רבים שנמלטו מגרמניה הנאצית. האדריכלים ביניהם, שרבים מהם למדו את סגנון האדריכלות הבאוהאוס, החלו לתכנן מבנים בסגנון זה. במהלך שנות ה-30 וה-40 נבנו מספר רב של מבני באוהאוס. מסיבה זו תל אביב הוכרזה כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו בשנת 2003.

למרבה הצער, הכוכב של תל אביב החל להתעמעם. שכונות גדולות נבנו במהירות על מנת לפנות מקום למספר הרב של הפליטים שנגרמו לארץ מאירופה ומדינות ערב השסועה במלחמה. מבנים היסטוריים רבים נהרסו, כשהבולט שבהם הוא גימנסיה הרצליה היפה, שנהרסה על מנת לפנות מקום למגדל שלום, גורד השמים הראשון בעיר. רק בשנות ה-90 החלה עיריית תל אביב לעשות מאמץ משותף לשימור מורשת העיר. אומצה תכנית עיר שבה הוכרזו 1600 מבנים היסטוריים. לא ניתן להרוס מבנים אלו והשיפוץ שלהם כפוף לכללים נוקשים.

למה אנחנו צריכים לשמר מבנים היסטוריים? למה לא פשוט להפיל אותם ולבנות מבנים טובים יותר, חזקים ומודרניים יותר? אנו משמרים מבנים ואתרים היסטוריים על מנת ללמד את ההיסטוריה שלנו לעולם ולדורות הבאים. אנו משמרים מבנים ואתרים היסטוריים מכיוון שהארכיטקטורה שלהם היא סוג של אמנות וכמו שאנו מגנים על יצירות אמנות עלינו להגן על מבנים בעלי עניין אדריכלי מיוחד.

אתרים רבים מספרים סיפורים המראים את המורשת שלנו ואת ההיסטוריה שלנו במקום הזה. שימור האתרים הללו מציל את המורשת שלנו לכל עת. לכן אתרים מסוימים מיועדים לשימור מעל אחרים לרבות אתרים בהם התרחש אירוע היסטורי כמו בית דיזנגוף בו הוכרזה מדינת ישראל. גם אתרים בעלי חשיבות מקומית כמו ימין משה בירושלים מקבלים עדיפות. נשמרים גם אתרים המראים תופעה בעלת חשיבות לאומית כמו המושבות הראשונות. אתרים שמראים תרבות בנייה ספציפית כמו מבנים שנבנו בסגנון האקלקטי והבאוהאוס בתל אביב נשמרים.

אנו משמרים גם מבנים שהיו ביתם של מפורסמים כמו בתיהם של חיים נחמן ביאליק, ראובן רובין ושמעון רוקח בתל אביב. שימור האתרים ההיסטוריים והערים שלנו מפיח חיים בערים ובמרכזים העירוניים שלנו. היא מביאה תיירות ועסקים והתחדשות למקומות שאחרת היו מתים.

ישנם סוגים שונים של שימור. בשימור בית בודד הבית לא משתנה, רק מתחזק ומשופץ בסגנון ובאופן המבנה המקורי. דוגמה לכך הוא מבנה בית הספר במקווה ישראל ואחר הוא בית הפגודה ברחוב נחמני, תל אביב. כשיש אתר שלם עם מכנה משותף, הכל נשמר למרות העובדה שהארכיטקטורה של הבתים אולי לא משהו מיוחד. דוגמאות לכך הן נווה צדק ביפו, נחלת השבעה בירושלים ושרונה בתל אביב. אם הבניין במצב כל כך גרוע או נהרס, ניתן לבנות העתק של הבניין או האתר. לשם כך נבנה מחדש מחנה המעפילים בעתלית. לעתים קרובות מאוד נשמרת חזית המבנה ומשתנים החלוקה והשימוש הפנימיים. זה מה שנעשה עם מרכז סוזן דלאל בנווה צדק. במקרים מסוימים רק חלק מהחזית נשמר או פריטים אדריכליים מסוימים נשמרים לאחר שהבניין נהרס. דוגמה לכך היא חזית "טליתא קומי" שהוקמה מחוץ לכלבו המשביר ברחוב המלך ג'ורג', ירושלים. צורת שימור נוספת היא כאשר המבנה נשמר אך משמש לשימושים אחרים מהמקורי כמו תיאטרון עדן המשמש לארכיון בנק לאומי. במקרים רבים האתר הופך למוזיאון כמו אתר כפר תבור. למרות שרבים מהכללים המסדירים את שימור מבנים היסטוריים אוסרים שינויים חיצוניים במבנה, ניתנו ההפרשות כפי שהיו במקרה של רחוב הירקון 96 וביתו של מנחם אוסישקין שנמצא בפינת הרחובות אלנבי והירקון. תל אביב.

מקריאת מאמר זה אפשר היה לחשוב ששימור מבנים היסטוריים ואתרי מורשת זכה לקונצנזוס הלאומי. לצערי זה לא יכול להיות רחוק יותר מהאמת. אנשי שימור מקומיים נאלצים לעתים קרובות להילחם בכמה מפתחי קרקע ואפילו ברשויות ממשלתיות שאין להם עניין בשימור ההיסטוריה והמורשת שלנו בגלל העלות והזמן הכרוכים בעבודת השימור. עבורם קל יותר פשוט להרוס הכל ולבנות משהו חדש במקום לשמר את הבניין ההיסטורי. זה כמובן נכון אבל כעם, אנחנו מפסידים הרבה יותר.

בשל היעדר הוכחה ארכיאולוגית, קיים ויכוח סוער בין ארכיאולוגים האם דוד המלך ושלמה המלך באמת היו קיימים או לא. עבור ארכיאולוגים רבים, סיפוריהם של דוד המלך ושלמה המלך אינם יותר ממיתוסים - בדיוק כמו שזאוס הוא מיתוס. אם איננו רוצים להידחק לרמה של מיתוס, עלינו לשמר את המבנים ההיסטוריים, המונומנטים, האמנות והתרבות שלנו למרות המחיר הכלכלי.

ניקול לוין

משרד עורכי דין ניקול לוין

http://levinlawoffices.co.il


טופס יצירת קשר

If you would like to communicate with the author of this article please enter your details below and they will be in touch with you.