להציל את האדמה שאבותינו גאלו | Buy Property In Israel

להציל את האדמה שאבותינו גאלו

Galilee

פנו אליי פעמים רבות אנשים שטוענים שיש להם מישהו מאבותיהם שקנה ​​קרקע בארץ ישראל לפני שישראל הפכה למדינה. במקרים רבים, יש להם תיעוד הנוגע לקרקע. תיעוד זה יכול להיות חוזה, שטר רכישה או תעודת רישום. עם זאת, אנשים רבים אינם ברי מזל. אין להם תיעוד כלל ובמקרים מסוימים, אפילו לא יודעים היכן נמצאת הקרקע הזו. אז, הם מעבירים את הידע הזה לאגדה משפחתית.

אז בואו נתחיל מהמקרים הקלים שבהם יש לאנשים תיעוד. באותם מקרים ניתן לאתר בקלות את הקרקע ולקבל תמצית רישום מקרקעין. בדרך כלל, שם האב הקדמון שלהם יופיע בצורה כלשהי במרשם המקרקעין. לפעמים, זה השם היידיש או העברי של האדם ולא השם שבו הוא עובר לחו"ל והמופיע בתעודות הזיהוי שלו. ברוב המקרים, השם מופיע ללא כל מספר זיהוי כגון מספר דרכון או צורה אחרת של מספר תעודת זהות. אדם זה בדרך כלל עבר לעולמו ויש צורך להקים את יורשיו.

השלב הראשון הוא לקבוע מיהו האדם ששמו מופיע בלשכת רישום המקרקעין ולתת לו מספר תעודת זהות כלשהו. הדרך לעשות זאת היא להביא תצהירים מהיורשים ומאדם אחד נוסף לפחות שהכיר את האדם הזה ואת הקשר שלו עם הקרקע הנדונה. יש להציג עותקים של תעודת הזהות או הדרכון של אדם זה.

הדרך להוכיח את הקשר למקרקעין המדוברת היא להציג ללשכת רישום המקרקעין את העותקים של כל חוזים, שטרות או מסמכי רישום שברשותכם. אם שילמתם מסים עבור הנכס לאורך השנים, ניתן להציג זאת כהוכחה לחיבור. אפילו מכתב מהרשויות המקומיות למישהו במשפחה שמבקש משהו הוא הוכחה.

השלב הבא הוא להביא את צוואתו של אדם זה או להוכיח בדרכים אחרות מי הם היורשים. אם יש צוואה, גם ממדינה זרה, ניתן להעמידה על תנאי גם בישראל. אכן, יש להעמידו על תנאי גם בישראל שכן חוק הירושה הישראלי חל על כל קרקע בישראל ולא דין המקום בו התגורר או נפטר האדם אם זה אינו בישראל. לאחר מתן צו הצוואה על ידי בית המשפט בישראל הוא מועבר ללשכת רישום המקרקעין והזכויות במקרקעין נרשמות על שם היורשים.

אם אין צוואה, חל חוק הירושה הישראלי. חוק זה קובע מי הם יורשיו של אדם אם אין צוואה.

המצב הקשה יותר נוצר במקרה בו אין מסמכים. גם במקרה הזה אני אומרת "אל תוותרו" כי ההיסטוריה עלולה לסייע לכם.

כתבתי בעבר על גאולת הקרקע בארץ ישראל בסוף המאה התשע עשרה ותחילת המאה העשרים. באותו מקרה כתבתי על רכישת קרקעות על ידי הקרן הקיימת לישראל (בעברית קרן קיימת לישראל) וארגונים נוספים, כמו הכשרת היישוב (חברה שקיימת עד היום), חברה בשם "גאולה" ( המילה העברית לגאולה) ואחרים.

עם זאת, הרשימה לעיל היא לא הכל. בשלהי המאה התשע עשרה היו מאמצים רבים מצד יהודי ציון לרכוש קרקעות בארץ ישראל לשם הקמת יישובים חקלאיים. בין השנים 1882-1903 (שנות העלייה הראשונה) הוקמו 27 ישובים חקלאיים בכל רחבי הארץ. יישובים אלו הקיפו 272,791 דונם אדמה (כל דונם הוא 1000 מ"ר) והיו ביתם של 5,685 מתיישבים יהודים. חלק מהיישובים הללו הוקמו על ידי הברון אדמונד רוטשילד. חלקם הוקמו על ידי אגודת הקולוניזציה היהודית אשר הוקמה על ידי הברון מוריס הירש בשנת 1891. חלק מהיישובים הללו הוקמו על ידי הארגון הציוני בשם "חובבי ציון" (באנגלית, Lovers of Zion). ישובים מסוימים הוקמו על ידי אגודות פרטיות שהוקמו על ידי קבוצות של יהודים במזרח אירופה. כל ההתנחלויות הללו או כפי שכונו אז "מושבות" קיימות עד היום ורבות מהן הפכו לערים ישראליות מרכזיות (פתח תקווה, ראשון לציון, רחובות, גדרה, זכרון יעקב, כפר סבא, חדרה אם למנות כמה).

בשנת 1905 הוקמה בירושלים חברה קהילתית בשם "אגודת נטעים" (בעברית פירושו של נטעים "אדניות". מטרתה הייתה להרחיב את המושבות הקיימות (שם ליישובים חקלאיים אז) על ידי רכישת אדמות הסמוכות לעיירות אלו. להביא עוד מתנחלים לחקלאות אלו ולהקים ישובים חדשים. מקור הכספים יבוא מהון פרטי. חברה זו הייתה אמורה להתנהל על ידי אנשים שכבר גרו בארץ ישראל, שידעו לעשות עסקאות קרקעות בארץ. ומי ידע לנהל ישוב חקלאי. זה יעזור למשקיעים פרטיים מחו"ל להשקיע בישובים אלו. הרעיון היה לרכוש את הקרקע ליישובים ליד ישובים קיימים, לחלק את הקרקע למשקים קטנים ולהכשיר את המשקים, לשתול את הגידולים, ולהכין הכל לעולה החדש שיבוא לחווה שהוקמה כבר משלו שהייתה עסק חי ויספק פרנסה למשפחתו.השאלה

עבורם הייתה האם לדעת מה הם עושים מהטורקים שלא תמכו בהתיישבות יהודית בארץ הקודש או פעלו בצורה מעל הלוח. כדי שיוכלו למכור מניות בחברה למשקיעים פרטיים מחוץ לארץ ישראל היו צריכים להקים חברה במדינה זרה. לשם כך ניסו לרשום חברה בלונדון. כשזה לא הצליח, הם ניסו לרשום את החברה ברוסיה. בסופו של דבר החברה נרשמה בטורקיה, והכל נעשה בצורה מעל הלוח. כיוון שזו הייתה חברה עות'מאנית, הם יכלו לרכוש קרקע בארץ ישראל על שם החברה. זה חשוב מכיוון שאנשים פרטיים שלא היו אזרחים עות'מאניים לא יכלו לעשות זאת.

למרות שהחברה הזו לא הייתה חלק מהתנועה הציונית המבוססת, הם שיתפו פעולה עם חברות אחרות שקנו ונזקקו למישהו שיעבד אותה. כך יכלו להקים מרכזי שתילה לגידולים שונים לצד יישובים קיימים, תוך שימוש בעולים מהעלייה השנייה לעיבוד אדמות אלו, תוך לימוד חקלאות. חלק מהמרכזים שהקימה חברה זו היו, חפציבה (מצפון לחדרה), ברכת אתא (מדרום לחדרה), באזור צמוד לרחובות, שדג'רה (בצפון, שלימים הפכה לחוות למידה) ובזתא. (מזרחית לחדרה).

אולי האב הקדמון שלך היה בעל מניות של חברה כזו.

צורה נוספת של השקעה פרטית הייתה חברות "אחוזות". משמעות המילה "אחוזה" בעברית היא "נחלה". מטרתן של חברות אלו הייתה רכישת קרקעות והקמת הסדר חדש לבעלי המניות של החברה. כל חברה תקים יישוב משלה. בעלי המניות יוכלו לשלם עבור מניותיהם בתשלומים לאורך תקופה ארוכה. חברות אלו הוקמו בכל רחבי העולם, כולל קנדה, ארה"ב, אנגליה, במערב ובמזרח אירופה. שוב, נציגי החברות הללו ירכשו קרקע ומישהו בארץ ישראל יחליט מה לשתול, יטפל בנטיעות, יקים את החוות כדי שבעל המניות יוכל לעלות לחווה מוכנה משלו.

23 חברות אחוזה עסקו ברכישת קרקע מסוג זה. עשרה מהם הצליחו לקנות קרקע. באופן זה, אדמות פוריה (ליד אגם הגליל), שרונה (לא להתבלבל עם שרונה, היישוב הגרמני הטמפלרי כיום חלק מתל אביב), כפר אוריה (ליד רמלה), מטולה (בגבול הצפון של ישראל) נרכשו , מרחביה וכרכור , אם להזכיר כמה. חברות אלו היו מסנט לואיס, ארה"ב, שיקגו, מוסקבה, ביאליסטוק, לונדון ומקומות נוספים בעולם. כך הוקמה תל אביב על ידי חברת "אחוזת בית".

אולי האב הקדמון שלך היה בעל מניות של אחת מהחברות האלה.

חברה נוספת שהשתמשה במימון פרטי זר לרכישת קרקע ולהקים יישוב הייתה חברת "טבריה" (טבריה) שרכשה את אדמות מגדל. עיירה קטנה ליד אגם הגליל.

כל הפעילות הזו נעצרה כשפרצה מלחמת העולם הראשונה. רק לאחר המלחמה, משקיעים עשירים כמו נורמן שיפר ומקס אדלמן מקנדה, מאיר רוסוף מדרום אפריקה, פליקס דה מנש ממצרים, אשר פירס מקנדה, מקס שאולמן מניו יורק ואלפרד מונד מאנגליה. (שנודע מאוחר יותר בשם לורד מלצ'ט) הקים מטעי הדרים גדולים לאורך מישור החוף של ישראל. התוצרת שלהם יצאה לכל העולם ושמה את ארץ ישראל על המפה כשחקנית מרכזית בתחום זה. מפעלים אלו למרבה הצער לא שרדו את המרד הערבי בארץ ישראל של השנים 1936-1939. עם זאת, הם מילאו תפקיד חשוב בפיתוח החקלאות במדינת ישראל העתידית.

בקיצור, אולי אביך הקדמון, שסיפר לך במבט חולמני גאה בעיניו על קרקע שבבעלותו בארץ ישראל, היה משקיע או בעל מניות באחת מאותן חברות ומכאן נובעות זכויותיו על חלקה של קרקע בישראל. מעט מחקר היסטורי, עיון בארכיונים ישנים של חברות אלו או בארכיונים הציוניים יכולים לסייע באיתור האדמות הללו ולהביא להשבתן ליורשי האנשים הללו, אשר חלמו חלום לגאול ולהתיישב בארץ ישראל אך נמנעה מהם. להגשים את חלומותיהם על ידי אירועים מקומיים ועולמיים.

קרקעות אלו נחשבות נטושות על ידי מדינת ישראל. נותרה השאלה מה לעשות איתם? החוק מחייב את המדינה לחפש את הבעלים הללו ואת יורשיהם ולבדוק האם ניתן לרשום אותם בטאבו כבעלים. כאשר הם לא מצליחים בניסיונות אלה, הם אוחזים בקרקעות ומוכרים אותן להצעה הגבוהה ביותר. זה יכול להיות ישראלי (יהודי או לא יהודי) או יהודי זר. לכן, אם אתה מקבל אימייל מלשכת המנהל הכללי והכונס הרשמי של משרד המשפטים הישראלי, אנא אל תניח שמדובר בספאם ומחק. בדוק את זה. אולי תוכל להוכיח את זכויות אבותיך בקרקע שנרכשה על ידו לפני למעלה מ-100 שנה כחלק מהחלום הציוני שלו.

ניקול לוין

משרד עורכי דין ניקול לוין

http://levinlawoffices.co.il


טופס יצירת קשר

If you would like to communicate with the author of this article please enter your details below and they will be in touch with you.